לחיים מסביב לעולם

זה לא משהו שאנו משקיעים בו יותר מדי מחשבה. אבל לאורך ההיסטוריה אנחנו עושים "לחיים" אחד עם השני, משיקים את הכוסות וכל השאר שוב היסטוריה.
 הסינים מרימים כוס עם שיר. בפאב בריטי, בר קנדי, היית שומע את המילה 'צ'ירס'. בעיירה ספרדית: 'סאלוט', בפריז זה 'סנטה'. בכל שפה זה – "לחיים". לכל מקום יש את ה"לחיים" שלו, כמו גם את האירועים המיוחדים שלו. ו"לחיים" יכול להיות להיעשות יחד או לחוד.
המנהג אותו בני האדם אימצו לאורך ההיסטוריה סובב בעיקר סביב מסורות של אוכל.
המנהג המוזר של הרמת כוסות המשקה הוא אחד המנהגים העתיקים ביותר. המצרים, הפרסים וההונים עשו זאת.
הכבוד אותו חלקים השותים אחד לשני, נראה שכבר התחיל בפרהיסטוריה. לכן, קשה לומר מי קיבל את הרעיון. למעשה, רוב החברות העתיקות מצביעות על עדויות רבות לפרקטיקה זו.
 
                                                                                                     
מקורות המנהג
היוונים הקדמונים היו מציעים משקאות לאלים כמנהג פולחני כמו גם מקפידים להקדיש את הלחיים לחיי הבריאות אחד של השני.
עדות לכך ניתן למצוא באודיסאה (שנכתבה בשנת 800 לפנה"ס) כאשר יוליסס שותה לבריאות אכילס. הרומאים גם הם שמו דגש של חשיבות הלחיים לבריאותו של האדם.
המונח ,'טוסט' עצמו מקורו במאה ה-16. אחד הקטעים הראשונים שנכתבו על כך היה של שייקספיר 'נשות וינדזור העליזות' כאשר הדמות של פלסטף תובעת – 'שים טוסט בפנים'. הוא מבקש הרבה יין עם חתיכת טוסט בפנים. הוספת לחם קלוי ועשבי תיבול ליין הייתה מנהג נפוץ באותה תקופה. הצבתם בתחתית הכד הייתה אמורה לספוג חלק מהחומציות. לחם שבדרך כלל היה מלא בפירות ותבלינים. באופן כללי ה'טוסט' הפך פופולארי מאוד אחרי המאה ה-17.



 נקישה בכוסות
הרגל השקת הכוסות קרוב לוודאי התחיל בימיי הביניים כמחווה לגירוש רוחות. היום זה נעשה בעיקר כי האנשים נהנים מה'קליק' שנוצר מהתנגשות הכוסות.
עם זאת, מעבר הנאה, מגע הזכוכית היא דרך להדגיש כי אתה חלק מהאיחולים הטובים הבאים לידי ביטוי וחלק מהחיבור הפיזי ללחיים.
ההרגל משרת כוונה נוספת, האיחוד של אלו הלוקחים חלק לכדי קבוצה – כשכוסות היין נפגשות, באופן סימבולי כך גם אלו המחזיקים אותן.
 
נורמות
"לחיים" יכול להיות חגיגי, סנטימנטלי הומוריסטי או אפילו מבלבל. מנהג ההכרזה על שקט לשם קבלת תשומת לב לקראת הלחיים נחשב גם הוא מנהג בפני עצמו. ישנם ארבעה שלבים שיש לעבור כאשר עושים לחיים:
הקדמה. וודא שלכולם יש כוס מלאה;
בקש משאלה. הרם את הכוס בגובה העיניים;
"לחיים". הרם את הכוס מעל הראש; בעבר, בארצות דוברי אנגלית, האורחים העבירו את ה"לחיים" לאישור באמצעות מחיאות כפיים או קריאות עידוד. אדם לחייו שותים, אמנם לא צריך לעמוד או לשתות, אך מקובל כי לאחר הלחיים עליו להודות למי שהציע את הלחיים. ואולי (ולא בהכרח), מציע לחיים בתורו. מודעים לכך שהלחיים עשוי להיערך מספר פעמים, המשתתפים המנוסים מקפידים לעיתים קרובות להשאיר מספיק יין בכוס בכדי לאפשר 'לחיים' רבים.
להחזיר את הכוס מטה לפני שהלחיים הושלם או פשוט להחזיק את הכוס בלי לשתות, מיוחסים לחוסר נימוס, בטענה שזה מונע את השיתוף הסנטימנטלי המבוטא ב'לחיים', ואת האחדות והאחווה המשתמעת מהלחיים עצמו.
אפילו לאלו שבדרך כלל ידוע שלא שותים מציעים שלא לסרב למשקה הנמזג ללחיים.
בפן המסורתי, לחיים מערב משקאות אלכוהוליים קלים. שמפניה (או לפחות שילוב של מגון יינות מוזגים) נחשבת במיוחד למשקה חגיגי ולה קשר רב תרבותי הדוק לחגיגות עצמן.

 
רצון טוב
בין אם 5 מילים או דיבור של 20 דקות, לחיים הוא בדרך כלל ביטוי של רצון טוב. מנהגי לחיים רבים פוזרו לאורך השנים.
 
אך מדוע נוקשים בכוסות בזמן שמסתכלים אחד לשני בעיניים?
ובכן מסתבר שהמנהג של נקישת כוסות אחת בשני לפני השתייה מקורו אצל הרומנים והיוונים שהיו רגילים להציע יין לאלים שלהם לפני החגיגה.
בקשר לעניין נקישת הכוסות, ישנן כמה תיאוריות לגבי זה.
האחת, כי האירופים הראשונים קיוו שהצליל ינער את הרוחות הרעות. אחרת היא ששימשה פעם כשיטת ביטוח המבטיחה שאף אחד לא ירעיל את המשקה שלך – נקישה קשוחה פירושה שהמשקה שלך מעורבב עם השותף עימו את שותה, מה שהופך ניסיונות הרעלה למסוכנות מדי.
עם זאת, אין ראיות ממשיות התומכות בתיאוריה. מאמינים כי המסורת חדשה יותר וסביר להניח שהיא נעשית כי אנשים נהנים מהקליק הנוצר ממפגש שתי הכוסות לפני השתייה. עוד נלמד כי זה מסמל את האיחוד שבמפגש החברים ע"י נגיעה פיזית של הכוסות השתייה הופכת לחלק מחגיגה קהילתית.
ולבסוף, אם אתה רוצה להיות לגמרי פדנט לגבי זה, אתה יכול להתעקש שכל שותה יסתכל לך בעיניים בזמן שאתם נוקשים בכוסות.
לחיים!!